אמר זה נכתב על ידי אליעזר לבנה ופורסם בעל המשמר בתאריך 15.4.1965. המאמר מציג את טכניקת אלכסנדר דרך התפתחותה, הרעיונות המרכזיים שלה, הקשיים של הלומדים אותה, וכן גם ביקורת עליה ועל דרך הפצתה– כל זאת מתוך נקודת הבנתו של הכותב.
המאמר מפורסם באדיבות ארכיון יד יערי המחזיק בזכויות היוצרים גם לארכיון "על המשמר" ותודות למר דודו אמיתי, מנהל יד יערי.
פרסום המאמר
למרות שהמאמר פורסם לראשונה לפני כמעט חמישים שנה בחרתי להעלות את המאמר לאתר משתי סיבות עיקריות:
ראשית, מתעניינים בשיטה שלא קיבלו עדיין שיעורים יוכלו לקרוא במאמר זה מידע נוסף על השיטה, הפעם מתוך נקודת מבט של עיתונאי, חבר כנסת ולא ממורה לשיטת אלכסנדר, (למרות שהדברים נכתבו לפני זמן רב הם רלוונטיים ברובם גם להיום).
שנית, מורים לשיטת אלכסנדר המתלבטים כיצד כדאי לכתוב על השיטה מבלי להיגרר לרדידות יתר (מסוג שיטת אלכסנדר פותרת בעיות גב) יוכלו להתרשם כיצד אפשר לכתוב ולהציג רבדים שונים של השיטה לאנשים שלא מכירים אותה. (לשם השוואה, מעניין לקרוא גם את ההרצאה של מרג'ורי בארלו שניתנה באותה שנה).
כמובן שלא כל הכתוב במאמר זה מקובל עלי: ישנם מספר דברים שהייתי מציג לגמרי אחרת ומיעוט דברים לא מדויק. יחד עם זאת אני מלא הערכה לכך שאדם שאיננו משמש כמורה לשיטת אלכסנדר למד את הנושא באופן יסודי: חקר והעמיק בהבנת השיטה ברעיונות המרכזיים שלה, קרא ספרים, למד מאחרים שהורו את השיטה ולבסוף "הוציא תחת ידו" מאמר בעיתון.
אותי זה מרשים…
שני חלקים למאמר
לטובת נוחות הקריאה האינטרנטית חילקתי את המאמר לשני חלקים, כמובן שבפרסום המקורי לא קיימת חלוקה זאת.
מתיאס אלכסנדר ושיטתו/ אליעזר לבנה
פעלו של מתיאס אלכסנדר האוסטרלי-אנגלי (1955-1869) מאשר את האמת הנושנה שכל הישג חשוב בשטח הפסיכולוגי הוא אוניברסאלי ואזוטרי, בעת ועונה אחת. אוניברסאלי מבחינת התרחשותו בתקופות שונות ובספירות תרבותיות שונות. אזוטרי, מבחינת הקושי בהגשמתו האישית ומעצורי השפה להסבירו.
שיטתו של מתיאס אלכסנדר למען השגת תיאור פסיכו-פיזי יעיל ונאה, אפשר לראותה כביטוי מודרני חלקי, ומותאם למערב, של התורה הבודהיסטית, ואולי אינה אלא מסקנה מהאזהרות התנ"כיות בפני קשיות עורף, תופעה פיזית נפשית שלילית והרת אסון. קשיות-עורף וערלת-לב הן תכונות תאומות (דברים י' ט"ז), וכן קשיות עורף ואימוץ-לב המקשה את עורפו איננו מוכשר להאזין כראוי (נחמיה ט', כ"ט, ירמיהו ז, י"ז, כ"ג, כ"ז) ולא יגיע למטרתו (שמות ל"ג, ג). עצם מושג החטא קשור בצורה כלשהי בקשיות עורף (שמות ל"ד, ט').
שיטתו של אלכסנדר לשימוש מתואם בגוף האדם, במערכת שריריו ובתחושת עצביו פשוטה עד לתדהמה, במידה שזה עניין של הגדרה מילולית כלפי חוץ. ראשית, יש למנוע קשיות-עורף בצוואר; שנית לכוון את הראש "קדימה ולמעלה", שלישית "להאריך ולהרחיב את הגב". הצרה היא שעל הוראות אלו חייבים לשמור תמיד: בעמידה, ובישיבה, בשכיבה ובהליכה, בכל מצב פסיכו פיזי, עד שייהפכו להרגל, במקום מערכת ההרגלים השגורה. ואין אלו הוראות נפרדות אלא "בקרה" מרכזית אחת המופעלת ממוחו של האדם לצמתים מסוימים ומתואמים בגופו.
איננו ידוע אדם, לרבות מגלה השיטה, שהגיע להישגים ניכרים אלא בשנים של עבודה מתמדת.אף שלא ניתן לפתוח בתהליך המבוקש ללא הדרכה- אלכסנדר הוא לעת עתה יוצא-מהכלל יחיד- אי אפשר להתקדם בלי עבודה עצמית רצופה, עקשנית, ורחבת לב. אין כאן תקווה לקתארזיס פתאומי, אין סיכויים ל"גאולה" תוך אמונה והתרחשות פאסיבית, ואין המדריך בא במקום רצונו העז והכרתו הבהירה של הלומד. זו עבודה קשה, הראויה לבעלי רצון חזק שאינם מסתפקים בסעד מבחוץ, ואינם תולים הישגיהם במתווכים לדבר מצווה; תפיסת חיים בלתי-נוצרית ובלתי מודרנית כאחד. יש ומגיעים לשיטה זו תוך הכרה אינטלקטואלית בצדקתה, אולם רק כעבור תקופה מסוימת הופכת הכרת "האמת" האינטלקטואלית לידע ממש. שהחוויה מאשרת אותו עד כי היודע אותו אינו זקוק עוד להוכחות.
מתיאס אלכסנדר היה שחקן תיאטרון באוסטרליה, שסבל מהפרעות קשות בגרונו ונמנע להשתמש בקולו. רופאים מקצועיים וכללים לא הצליחו לעזור לו. אחרי מאמצים קשים וממושכים הגיע למסקנה שמקור ההפרעה אינו מקומי, אלא הוא נטוע עמוק בשימוש לקוי של מערכת השרירים כולה. לאחר שנים של ניסיונות עם עצמו הוא ריפא את עצמו ותוך כן נתגלה לו שגיבש שיטה חדשה לתיקון המערך הפסיכופיזי, המעוות אצל רובם המכריע של בני הציביליזאציות ההיסטוריות.
האיש עזב את אוסטרליה והגיע ללונדון ב 1904. יותר מ 25 שנים שימש מדריך יחיד לשיטתו. נעזרו בו אישים מזהירים:השחקן הנרי אירווינג, הפילוסוף ג'ון דיואי, בראנרד שאו ואלדוס האקסלי, משנה המלך להודו הלורד סטאפורד קריפס (ורעיתו), ועוד ארוכה השורה. תלמידיו הדגולים היו אסירי תודה שיבחוהו בעל פה ובכתב, ותבעו ממנו להשתית את מלאכתו על יסודות קבועים על ידי הקמת מוסד למורים. אולם אלכסנדר דחה והיסס. רק ב-1931 פחת בחוג ראשון – מצומצם מאוד – לתלמידים שנועדו להיות מורים לשיטתו.
בשלוש תכונות התאפיין האיש, שעיכבו את הפצת תורתו-מלאכתו ואת ביסוס רציפותה. חוסר יכולת ספרותית; לא התברך בכישרונות פדגוגים. ביטוייו בעל פה לא חפף את עומק ידיעתו, ולא האמין ביותר שתורתו והישגיו ניתנים להעביר לאחרים בלי להסתלף. ארבעה ספרים כתב מתיאס אלכסנדר, קריאתם אינה תענוג. אדם שלא התרשם מניסיונו האישי, ספק אם ישתכנע מהספרים. שיטתו , העוסקת בתופעות בלתי מזוהות עד כה (בציביליזציה המערבית) תובעת אוצר מילים חדש, נוסחאות מקוריות וסילוגיזמים מפתיעים. הסברתה נוגדת לעתים את הלוגיקה המקובלת (למשל: כדי "לעשות" צריך "לא לעשות"). מתיאס אלכסנדר לא היה האיש המתאים לתת ביטוי מילולית לתורתו, ולא עודד אחרים לנסחה בדרך שיטתית.
אחדים מתלמידיו-ידידיו המזהירים- בפרט דיואי, קונהיל, האקסליי וקריפס- הביעו את הערכתם בכתביהם, או בהקדמות לספרי אלכסנדר. דברי ההערכה גבלו בהתפעלות ויראת כבודה נדירה. ג'ון דיואי כתב: "אלכסנדר גילה והוכיח עקרון מדעי חדש לגבי הדרכת ההתנהגות האנושית שאיננו נופל בחשיבותו מכל עקרון שגילוהו אי פעם לגבי הטבע החיצוני" אלא הכל נשאר בתחומי חוג אינטלקטואלי מצומצם של קוראי אנגלית. לפני שנים מספר פרסמה עיתונאית חרוצה ביוגרפיה של אלכסנדר (לואיז מורגן "בתוך עצמך"). החיבור, על אף תועלתו הביוגרפית רחוק מלהיות מהימן מבחינה תיאורטית, כך שנוצר מצב תמוהה בעידן הפרסומת ו"יחסי ציבור" שהספר הרציני הראשון של שיטת אלכסנדר שוכתב בידי אחרים והופיע על ידי עיתונאית.