ההוראה של פ. מתיאס אלכסנדר הרצאה של מרג'ורי בארלו חלק ג: מחקרו של אלכסנדר 2
הרצאה מצויינת זאת של מרג'ורי בארלו מסבירה מהי שיטת אלכסנדר. ההרצאה ניתנה בשנת 1965 לציון 10 שנים לפטירתו של פ.מ. אלכסנדר. שומעי ההרצאה היו מורים לשיטת אלכסנדר ומתעניינים בשיטה. ההרצאה פורסמה במספר מקומות. בהמשך אכתוב סקירה להרצאה זאת.
כל כותרות המשנה נוספו לצורך הקריאה האינטרנטית ואינן נמצאות בטקסט המקורי.
צעד רביעי: מה שקורה במראה לא תואם את ההרגשה
הבה נשוב אל אלכסנדר העומד מול הראי. הוא הגיע למבוי סתום! הוא ידע מה שגוי, והוא ידע שאינו יכול לעשות דבר כדי לתקן זאת. הוא מיצה את כל הדרכים שבהן ניסה לשנות את הבעיה מבחוץ.
אלכסנדר גילה שמה שהוא רואה במראה אינו תואם כלל את מה שהוא מרגיש שקורה. עד לאותו הזמן איש לא הטיל ספק במהימנותה של ההרגשה שכולנו משתמשים בכדי להבחין מה קורה בגוף, כמה מתח אנחנו מיצרים, וכן היכן נמצא כל חלק בגוף ביחסו לחלקים אחרים ולכל השלם.
הוא גילה שמה שהוא יכול לראות שקרה במראה לא התאים בכלל למה שהוא הרגיש שקורה. עד לאותו הזמן אף אחד לא הטיל ספק במהימנותה של ההרגשה שכולנו משתמשים בה בכדי לקבוע מה קורה בגוף – כמה מתח אנחנו מיצרים – וגם היכן נמצא כל חלק בגוף ביחסו לחלקים אחרים ולכל השלם.
הסבר פיזיולוגי של הערכה חושית לקויה (החוש הקיניאסטטי)
החוש הקינאסתטי עובד בחלקו באמצעות כישורי-השריר הנמצאים בשרירים, ובחלקו באמצעות הרצפטורים (הקולטנים) הממוקמים במפרקים. כישורי-השריר הם מנגנונים זעירים, המשמשים גם להעברת מידע בנוגע למצב השרירים מן השרירים עצמם אל המרכזים הגבוהים של המוח, וגם לקבלת מידע חזרה מהמוח לגבי מה השרירים צריכים לעשות.
השיבוש קשור למצב שבו יש מתח מוגזם בשריר. במצב זה מגיע השלב שבו המשוב המגיע מהמוח לשריר מפסיק לפעול כשורה כך שאנחנו לא יכולים יותר להרגיש מה אנו עושים. זה ההסבר המדעי למה שאלכסנדר קרא "הערכה חושית לקויה". בנוסף, זה יכול להסביר את התעלמות שלנו ממה שאנחנו גורמים לעצמנו כשאנחנו טועים. זה גם מבהיר מדוע סביר ששיטות רגילות העוסקות בעשיית דברים בצורה נכונה מבלי להתחשב בהרגשה המוטעית, סופם להיכשל.
ההרגל
אלכסנדר לא יכול היה לשנות דבר בעזרת עשייה. הוא לא יכול היה לסמוך על ההרגשות שלו. אלכסנדר הבין שהוא המעיט בהערכת כוחו של ההרגל. מה שהוא ראה במראה היה תוצאה סופית של דפוסים פנימיים השוכנים עמוק במערכת העצבים. באמצעות מערכת העצבים, הדפוסים הפנימיים של הדחפים מעבירים מסרים לשרירים אשר מפעילים את העצמות והמפרקים. הדפוסים הפנימיים הופעלו באופן בלתי פוסק בין אם אלכסנדר זז דיבר או ישב בשקט.
למעשה הדפוסים הפנימיים היו הוא – כל עוד הגוף שלו היה ביטוי חיצוני שלהם.
צעד חמישי: השהייה (Inhibition), הרגע שבין הגירוי לתגובה
המקום שבו אפשר להתחיל ולשנות את הדפוסים
הצעד הבא במסעו של אלכסנדר התרחש כשהוא הבין שהמקום היחיד שבו הוא יכול להתחיל לשלוט בדפוסים ההרגלים המוטעים שלו מתאפשר ברגע שהרעיון לדבר או לזוז עלו במוחו.
מדובר ברגע שאם אלכסנדר היה מתחיל לפעול, מצבו היה עלול להיות גרוע יותר (זאת בלי קשר למצב השיבוש שבו הוא נמצא באותו הרגע).
אלכסנדר הגיע למקום היחידי ולרגע היחידי שבו שינויים יכולים להתחיל. הוא הגיע למקום שהייתה לו איזו שהיא שליטה על הדפוסים הרגילים של השיבוש, דפוסים אשר שלטו בכל דבר שהוא ניסה לעשות.
המקום הזה, או הרגע הזה בזמן, היה הרגע בו הגירוי לפעול הגיע למודעות שלו. כאשר גירוי (דחף) מגיע למודעות בדרך הרגילה, אנחנו מגיבים אליו בדרך היחידה האפשרית. התגובה נעשית ללא מחשבה – ללא כל ידיעה מצדנו בנוגע לחלק שלנו המפעיל את התנועה. התגובה היא התגובה המיידית של כל העצמי השלם וזאת בהתייחס לדפוסים הרגלים של התנועה אשר פיתחנו מאז שנות חיינו הראשונות. אין לנו ברירה אחרת, אנחנו לא יכולים להתנהג בצורה שונה. אנחנו עבדים של דפוסים לא מזוהים. אנחנו פועלים בדומה לרובוטים.
כאשר אלכסנדר הגיע להבנה של החלק הזה בבעיה, הוא מצא את המפתח לשינוי. סוף סוף הוא הבין באיזו דרך הוא חייב לעבוד.
אנחנו ליווינו אותו במסע שלו מהגילוי המוקצן של שיבוש, אשר הפריע לתפקוד הנורמאלי של הגוף השלם שלם אשר גרם לשיבוש קולי, ועד לנקודה הכי פנימית בה הוא יכול לעצור את ההפרעה.
בואו עכשיו נהפוך את התהליך ונעקוב אחריו בדרכו החוצה. אלכסנדר היה צריך לאפשר הפסקה או מרחב בין הגירוי לתגובה.
תהליך ההשהיה Inhibition
אלכסנדר החליט לעשות את זה על ידי אמירת "לא" או השהייה לתגובה המיידית. החלטה זאת התבררה כאבן היסוד אשר עליה התבססו מאוחר כל הגילויים המאוחרים שלו אשר באמצעותם התאפשרו שינויים נוספים. המילה השהייה (Inhibition), במובן זה, פירושה ההפך מבחירה – לעכב את ההסכמה לתגובה האוטומטית. אין כוונת המילה Inhibition לדכא משהוא, במובן שבו משתמשים בה בגישת הפסיכואנליזה.
צעד שישי: הנחיית כיוונים
אחרי שאלכסנדר מנע בצורה יעילה את הדפוסים הישנים, הלא מודעים, מלחזור על עצמם, ואחרי שהפסיק את ה"תנועה התמידית והבלתי נפסקת" של המכונה שהוא הפך להיות, אלכסנדר הפעיל את מוחו על ידי שליחת הוראות מילוליות בצורה מודעת לחלקים בגוף שלו אשר הוא לא יכול היה לשלוט בהם קודם לכן.
תוצאות
התוצאה הראשונה של דרך עבודה זאת הייתה למנוע את השיבוש של הראש, הצוואר והגו. הוא היה צריך להיות שבע רצון למשך זמן שבו הוא נתן לעצמו גירוי, סירב להגיב אליו, ונתן מסר מודע או כיוונים מבלי להוציא אותם לפועל בתנועה. זהו שלב מכין למה שאפשר לכנות בניית כביש, או הנחת פסי רכבת אשר בסופו של דבר רכבת תוכל לנסוע עליהם.
במהלך הזמן הוא היה מסוגל להמשיך לתת לעצמו את המסרים החדשים במהלך התנועה. לבסוף, הדפוסים הישנים המשובשים והעמוקים, הוחלפו בחדשים דבר שבא לידי ביטוי בשיפור הקואורדינציה ובשימוש נטול בעיות בגופו.
בדרך זו הוא אִפשר שימוש חדש ליכולת שלכולנו יש אותה וכולנו ומשתמשים בה בחיי היום יום. היכולת הזאת היא תבונה, או הכוח של המוח לקבוע ולכוון את מה שאנחנו רוצים לעשות. כעת הוא הפנה את הכוח הזה הוא לניהול ושליטה של השימוש בגופו, כך שכל גופו הפך להיות ל "מקבל מידע מהמחשבות ." (informed with thought)
© כל הזכויות לתרגום שמורות לאור שחר.