אחת הדרכים אשר יכולה לסייע לנו להבין את השוני בין התיאוריות השונות אשר עוסקות בנפש האדם היא לשאול על סמך מה נבנתה התיאוריה:

• האם בתחילה נאספו הנתונים ורק מאוחר נבנתה (או נתגלתה) התיאוריה?
• או
• האם בתחילה נבנתה התיאוריה ורק מאוחר יותר נערכו מחקרים שניסו להוכיח אותה?

ישנן גישות פסיכולוגיות שנשענו רק על התיאוריה וכמעט שלא נשענו על נתונים אמפיריים. ביניהן אפשר למצוא את הפסיכואנליזה, האקזיסטנציאליזם וההומניזם.

ישנן גישות פסיכולוגיות שנשענו בעיקר על נתונים אמפירים ומשם גזרו את תפיסת עולמן. ביניהן ניתן למצוא את הביהביוריזם (שאלכסנדר ראה בו עלבון לרוח האדם) ולסטרוקטורליזם.

נהוג לראות את פ.מ. אלכסנדר, כחוקר אשר אסף נתונים אמפירים – דרכם התגלו לו הרעיונות המרכזיים של שיטת אלכסנדר.

פרופסור ג'ון דיואי, פילוסוף של החינוך ותלמידו של אלכסנדר, העריץ והעריך את הדרך שבה אלכסנדר גילה את השיטה. בהקדמה שהוא כתב לספרו השני Constructive Conscious Control of the Individual , הסביר שאלכסנדר מעולם לא נתן לתיאוריה להתפתח מעבר לתוצאות ההתנסויות (המחקרים) שהוא ערך.

אפשר לקרוא על מחקרו האמפירי של פ.מ. אלכסנדר בדרכו לגילוי השיטה בפרק הראשון של ספרו השלישי, the use of the self ו/או בסקירה של ספר זה.

על סמך כל הטיעונים שהוזכרו, ניתן להסיק ששיטת אלכסנדר התפתחה מהנתונים ולא מתוך התיאוריה.

יחד עם זאת התשובה לשאלת הקשר בין הנתונים ובין התיאוריה היא לא חד מימדית. אם נתבונן דרך נקודת מבטה של החשיבה המדעית בת זמננו, ניתן לטעון שמחקרו של אלכסנדר, בהיותו מבוסס ברובו המוחלט על גישת האינטרוספקציה (התבוננות עצמית) הרי שהוא לוקה בחוסר משמעותי ומכאן ניתן לטעון הן שהמסקנות שלו אינן ניתנות להכללה עבור כלל האוכלוסייה והן ששיטת אלכסנדר התפתחה מתפיסת עולמו הייחודית של פ.מ. אלכסנדר ולא מנתונים אובייקטיבים בלבד.

© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המאמר.