מאמר זה נכתב על ידי אליעזר לבנה ופורסם בעל המשמר בתאריך 15.4.1965. המאמר מפורסם באדיבות ארכיון יד יערי המחזיק בזכויות היוצרים גם לארכיון "על המשמר" ותודות למר דודו אמיתי, מנהל יד יערי.

המאמר מציג את טכניקת אלכסנדר דרך התפתחותה, הרעיונות המרכזיים שלה, הקשיים של הלומדים אותה, וכן גם ביקורת עליה ועל דרך הפצתה.

ניתן לקרוא את החלק הראשון של מאמר זה.

מתיאס אלכסנדר ושיטתו/ אליעזר לבנה – חלק ב'

ספרה של גברת וסטפלד מדבר על השגי השיטה; בפרט שנהנתה ממנה רבות. השפעת קורס המורים הראשון על משתתפיו מסתברת מן הדבר הבאים: נוסף לשיפורים הגופנים המפליגים, "החלו רובם לחשוב בצורה יותר מתואמת, בפחות מבוכה וייתר הכרה. אחדים חיו את חייהם (מאז) ביתר שליטה עצמית וקלות הצלחה ואושר". היא מצטטת את סטפורד קירפס על תוצאות עבודתו עם אלכסנדר: "במקום שירגיש האדם את גופו כצירוף של חלקים דלי תיאום, הופך הגוף שלמות ממוזגת וחיונית", ואת אלדוס אקסליי: "הכרה עצמית של תהליכים פיזיים וביקורתם מביאה להכרה עצמית ושליטה עצמית בספירה המוראלית". לעתים מגזימה הסופרת: "תשאלו גברים ונשים שהתנסו בשיטת אלכסנדר ויאמרו לכם שאין בעיה בחיי האדם שאי אפשר להשתמש לגבי בשיטת עבודתו" (עמוד 17). גוזמאות מסוג זה לא יועילו לשיטת אלכסנדר כשם שלא הועילו לפסיכואנליזה של פרויד.

אולם לא בכך עיקר חשיבותו של הספר. תועלתו דווקא בגילוי קשייה של השיטה, הקשורים בה ובהישגיה באופן אורגני, דרכה צמודה לתחומי התפשטות מסוימים, השיטה ותחומי התפשטותה המוגבלים אינם שני דברים נפרדים אלא מהות אחת: ההישג האינדיבידואלי האפשרי והמעצורים לריבוי הנהנים הם כמעט היינו-הך. לפחות בעידן הנוכחי. סבורני שאלכסנדר היה בעל הכרה לגבי הדבר. כאשר הציע משרד הביטחון הבריטי להנהיג את שיטתו בצבא, היסס אלכסנדר, חשב ולבסוף דחה.

אחד מהקשיים מתוארים יפה בספר. יסוד-מוסר בטכניקה של אלכסנדר הוא "עצירה", "הדחיה". אלכסנדר השתמש לשם תיאור התופעה במילה "אינהיבישן" הידועה מהפסיכואנליזה של פרויד. אצל האחרון פירושה תהליך פסיכי בלתי מודע, שלילי ברובו ומצמיח הפרעות נפשיות. אצל הראשון- אקט פסיכו פיזי מודע, המפנה את תשומת לב האדם לפעולות יעילות ונאות יותר. "התלמיד" חייב להביא להכרתו שעצם מושגו השגור על השימוש בגופו וטיב תנועותיו מוטעה מעיקרו, וגורם לשימוש עצמי חבלני. אלכסנדר גילה זאת כאשר הוברר לו שהפרעותיו בדיבור נובעות מכך שמושגו על תהליך הדיבור קשור בשימוש מוטעה בגופו, שאיננו מאפשר דיבור יעיל. במשך שנים הפעיל את ה"עצירה" והתגבר. אולם התקשה כאשר היה צריך להעביר ידע זה לתלמידים המועמדים להיות מורים.

"היית נוהג לומר לי – כותבת ל. וסטפלד – שעלי "לעצור:", לומר לא": כך אוכל להשתחרר מתפיסתי הישנה על צורת הקימה או של הישיבה. היו בפיו הגדרות רבות ל"עצירה" זו… אבל כל שהסביר לא היתה לו משמעות עבורי, ואפילו הייתי מבינה, לא הייתי מוכשרת להפעיל טכניקה קשה זו במהירות הנתבעת. נתבעתי לומר לעצמי "לא אקום", כרגע שראיתי שמתכנון להקימני תוך חמש שניות… מה רצה האיש ממני?.. לא הבנתי דבר".

הטכניקה של הסבר ה"עצירה" התפתחה קצת מאז ימי אלכסנדר. אולם נשאר הקושי במלואו לגבי הבחנה והסבר מושגי יסוד אחרים, חשובים לא פחות. "התלמיד" נתבע, למשל, ללא הפסק לתת הוראות מסוימות למערכת שריריו, אגב תיאומם הדדי המקיף. עצם מתן הוראה כזו אינו קל, היות ויש להמשיך ולתיתה, על כל הסתעפויותיה תוך עשיית פעולה מסויימת. (קימה, הליכה, עמידה , חשיבה). אולם אין זה עדיין עיקר הקושי. לא ייקל להסביר במילים מה היא בעצם , "התבנית" או "הצורה" החיובית המבוקשת: האם זו הוראה "לעשות" משהו? או "לחשוב" על צורת העשייה הנכונה? המבוקש מצוי אי שם בקירבת החשיבה, אך בשום פנים איננו מזהה עם מה שקרוי בפינו מחשבה. דרושה כאן הערכת מילים חדשה לבטא את הרצוי. היא איננה עדיין ברשותנו, אף שהמבין – יבין. לא ייפלא מדוע התקשה אלכסנדר בחוסר יכולותו לגבי מילים באומרו "שעבודתו עוסקת בחוויות של החושים, ובתור כזו איננה יכולה להיות מוגדרת במילים". הייתה בכך מידה של השתמטות, אלא סבורני שאין מורה כן בשיטת אלכסנדר העשוי לומר שפתר את הבעיה.

מרומז, יובן אולי מדוע מפוקפק היה אלכסנדר, אם אמונתו ואומנותו ניתנות להעברה לידי אחרים, שיורו אותן כמורים ומדריכים. גברת וספלד מגדירה את יחסו לקורס המורים הראשון שלו במילים אלו: "יפה, יש לי קורס למורים, אבל מסופקני אם מישהו מהם יצליח להשתלט על הטכניקה שלי כדי ללמדה לאחרים". מאמצי וממשיכיו במשך 30 שנה מקודשים היו להוכיח כי אכן אפשרי הדבר. הם התקדמו כבר דרך ואישרו את הצלחתם על ידי מציאותם של כמה אלפים גברים ונשים ברחב תבל – מהם גם בישראל- החשים את ההצלחה יום יום.