מאמר זה עוסק בקשר שבין בעיות יציבה של ילדים לבין החינוך שהם מקבלים מהוריהם. מאמר זה היה מיועד להתפרסם ב ynet שם הוא עבר עריכה מאסיבית (המאמר ב ynet). המאמר המוצג כאן הינו הטקסט המקורי.
רוב העצות הניתנות להורים בנוגע לבעיות יציבה של ילדים עוסקות בבחירת הילקוט המתאים, התאמת הכיסא לשולחן, טיפים לישיבה נכונה מול המחשב ועוד. במאמר זה אציג כיוון חשיבה נוסף הנוגע ליציבתם של ילדים – כיוון הנובע מתוך נקודת המבט של שיטת אלכסנדר כפי שאני מלמד אותה.
Contents
השפעת השהות הממושכת בבית הספר על היציבה
לא רק סחיבת הילקוט ו/או הכנת שיעורי הבית משפיעים לרעה על היציבה של הילדים אלא עצם השהייה בכיתה במשך שעות רבות עלולה לגרום ליציבה לקויה. הישיבה הממושכת גורמת לילדים להתאים את עצמם ל"תנאי סביבה שליליים" ועלולה לגרום לכך שהילדים יפחיתו את מידת ההקשבה שלהם לעצמם ולצרכים שלהם.
הורים משקיעים משאבים רבים בארגון "פינת הלמידה" בחדר הילדים: קונים את הכסא והשולחן הטובים (והיקרים) ביותר לילדיהם ושוכחים את העובדה שבבתי הספר הכיסאות והשולחנות מותאמים רק לחלק מהתלמידים ובודאי שלא לכולם. כך למשל, תלמידים הגבוהים לגילם נאלצים לשבת על כסאות נמוכים, מול שולחנות לא מתאימים ולעובדה זו יש השפעה ישירה על היציבה שלהם.
למעשה, הישיבה הממושכת בזמן השיעורים הינה הרבה יותר בעייתית ממה שנדמה. הדרישה לישיבה ממושכת על כיסא מבלי לקום גורמת לילדים הצעירים להפסיק להקשיב לעצמם ולצרכים הפנימיים שלהם (כך שהם לא יכולים לעשות את מה שהם מרגישים לעשות, דהיינו לקום, להתמתח, לזוז). במילים אחרות, במהלך הישיבה על הכיסא הם נדרשים לשבש את ההרגשה הנכונה שלהם ש"אומרת להם" לנוע כשלא נוח להם.
באופן אבסורדי למדי, הילדים השקטים והממושמעים ביותר הם אלה הפגיעים יותר! הם אלה אשר משתפים פעולה, שקטים ומצייתים לכללים המצווים לשבת בשקט על הכיסא מבלי לזוז וכך לומדים "טוב יותר" איך לא להקשיב לעצמם – זאת במחיר שיבוש ההערכה החושית הפנימית שלהם. הם אלו אשר היו בעלי נטייה חזקה ליציבה לקויה. לעומתם, דווקא ה"שובבים" של הכיתה, המתקשים לשבת בשקט מבלי לזוז, מאפשרים לעצמם טווח תנועה גדול יותר ופועלים על פי צרכי גופם ונפשם, עובדה התורמת לבריאותם וליציבתם.
ומה אפשר לעשות בבית?
הפתרון בכיתות מצריך שינוי חברתי-מערכתי מסדר גבוה דבר שלא נראה אפשרי ליישום בטווח הקרוב. יחד עם זאת, בבית, הורים כן יכולים שלא להפריע לילדיהם ואולי אף לעזור להם לשקם חלקית את הנזק היציבתי שנגרם להם במהלך שהותם בבית הספר. להורים אני מציע: למרות שקניתם לילדים את הכיסא והשולחן הטובים ביותר, אינכם צריכים לדרוש מהם לשבת ולהכין את השיעורים רק בישיבה על הכיסא האורטופדי ליד השולחן כתיבה. הכנת שיעורי הבית בישיבה ליד שולחן איננה הדרך היחידה הנכונה. חלק מהילדים בוחרים באופן ספונטני להכין את שיעוריהם על הספה, כורסה, מיטה ועוד. הם קמים, מתמתחים, נעים ממקום למקום וכו'.. אפשר לראות בדרך ההתנהגות הזאת כניסיון חלקי של הילדים לתקן את המעוות שנוצר עקב הישיבה המרובה ואין צורך להפריע להם לעשות זאת.
יציבה היא לא רק שרירים
כאשר אנו חושבים על יציבה, חלקנו נוטים לחשוב במונחים של שרירים ועצמות בלבד. לעיתים נוטים להתייחס למערכת היציבה כנפרדת מהמצב הגופני והנפשי הכללי.
בניגוד לכך, אנו בשיטת אלכסנדר מבחינים בקשר הקיים בין הרווחה הפנימית לבין היציבה: כאשר אני מתבונן בדרך היציבה של ילדים ומבוגרים אני מתייחס לדרך השימוש הכללית שלהם בעצמם, לצורה שבה הם נעים, לדרך שבה הם נושאים את עצמם, להיסטוריה הגופנית והנפשית שלהם (המתבטאת במערכת היציבה שלהם) ועוד.
ילדים רגישים מאוד לסביבתם. ראשית הם נוטים לחקות את המבוגרים סביבם, כך שאם לאחד מהם יש יציבה לקויה, הרי שהם עלולים להיות מושפעים ממנה: לחקות אותה או לפתח ליקוי המושפע ממנה.
כמו כן, ילדים עשויים להגיב במהירות לכל גירוי המתרחש סביבם בכלל ובתוך משפחתם בפרט. כך לדוגמא, כאשר מופעל על הילד לחץ מוגזם להישגיות וההורים מציגים בפניו דרישות גבוהות מדי, הדבר עלול לגרום לכך שהילד יגיב בהתכנסות גופנית ונפשית העשויה להתבטא בצורות מגוונת כגון כפיפות הגו, שיבוש הראיה ועוד.
רבים מההורים לילדים גמישים וספורטיביים מתפלאים לגלות שילדיהם הולכים עם גו כפוף בחיי היום יום שלהם. אין הדבר צריך להפתיע מאחר והליכה כפופה הינה חלק ממצב גופני נפשי כולל, וכפי שהזכרתי, היציבה אינה קשורה רק לשרירים. לכן, על מנת לעזור לילדכם לשקם את היציבה שלהם, אין צורך לשלוח אותם מייד לחיזוק שרירי כלשהו, אלא כדאי לכם להתחיל את המסע לשיקום היציבה בהתבוננות במצב הפיזי נפשי שבתוכו אתם והם חיים.
מה לא לעשות
על פי שיטת אלכסנדר כפי שאני מלמד אותה, כדאי ללמוד איך להפחית את ההתנהגות המזיקה וזאת במקביל לרכישת הכלים המובילים לדרך השימוש הרצויה לנו. מניסיוני, הורים רבים מדי מנסים לשכנע את הילד לעמוד ישר ומעירים לו בכל פעם שהוא עומד כפוף. התנהגות זו עלולה להעכיר את מצב רוחו של הילד ואת האווירה הכללית בבית והיא נדונה לכישלון ובאופן עקיף היא עלולה להחמיר את ההתארגנות היציבתית של הילדים. אם הילד או הילדה שלכם הולכים כפופים, לא כדאי להעיר להם, ללעוג להם, לשכנע אותם וכמובן לא לכעוס עליהם … במקרה הטוב, זה לא יעבוד, מאחר ועל פי תפיסת שיטת אלכסנדר כמעט תמיד, ילדים או בוגרים אינם יכולים לשנות את היציבה שלהם באופן ישיר, במקרה הרע הם יתאמצו מאוד לעמוד ישר או לעמוד "נכון" ואז הם יגרמו לעצמם נזק!
שינוי עצמאי, שינוי משפחתי- מה אפשר לעשות?
באופן כללי מומלץ שהורים המעוניינים שילדיהם ישפרו את היציבה שלהם, "יגלו" את עמוד השדרה שלהם עצמם ויתחילו לעודד את ילדיהם להתפתחות חיובית על ידי מתן דוגמא אישית ויצירת תנאים חיובים בתוך המשפחה ומחוצה לה.
דוגמא אישית
כפי שכתבתי, השפעת החיקוי בתהליך החינוך גדולה הרבה יותר ממה שרוב האנשים חושבים, כך שאם הורים רוצים שילדיהם ישפרו את היציבה שלהם, כדאי בשלב הראשון שההורים יתנו לילדיהם דוגמה אישית, על ידי הקשבה עצמית ושינוי ההרגלים שלהם עצמם. הרי אם הורים לא יודעים להקשיב לעצמם, קשה להאמין שהם יוכלו ללמד את ילדיהם לעשות זאת.
כפי שהורה שמעשן לא יוכל לדרוש מילדיו בגיל ההתבגרות לא לעשן, וכפי שהורה שבוהה מידי ערב בטלוויזיה לא יכול לדרוש מילדיו שלא לעשות זאת, מול הטלוויזיה או המחשב, כך הורה שהיציבה שלו אינה טובה והערכה החושית שלו אינה טובה לא יכול לדרוש מילדיו לשפר את היציבה שלהם.
כדברי חז"ל – "נאה דורש, נאה מקיים".
ישנם הורים האומרים לעצמם: "אצלי הכל בסדר, אני לא כפוף, רק הילד שלי הולך כפוף…"
יתכן שהורים אלה צודקים או שאולי הם אינם מודעים לכך שהם כפופים או בעלי יציבה לקויה (חשבו, מתי ראיתם את עצמכם לאחרונה מהגב או מהפרופיל – אם תנסו לעשות זאת בעזרת מראות או מצלמת וידאו יתכן שתגלו הפתעות מעניינות). בכל מקרה, אנחנו לא יכולים להיות ערים לחלוטין לדרך שבה אנו משתמשים בעצמנו: איך אנו עומדים, יושבים או מתנהגים ולכן חשוב שיהיה אדם נוסף המבין בנושא אשר יוכל לשקף לנו את מצבנו, ילמד אותנו לשנות את מערכת היציבה שלנו ויראה לנו תוך כדי התהליך היכן אנחנו יוצרים תנאי מחיה לא טובים לנו ולסובבים אותנו.
בנוסף, חשוב להבין שהרגלי היציבה של ילדים לא חייבים להתבטא באותה צורה כמו אצל הוריהם. חיקוי ישיר. "אחד לאחד" הוא רק אחת הצורות בהם הילדים יכולים להיות מושפעים משימוש לקוי של הוריהם.
אפשור מרחב מחיה
לעתים קרובות סיפור היציבה הלקויה של הילדים מורכב הרבה יותר מאשר "חיקוי פשוט" של הוריהם.
ישנם מצבים בהם ההורים משתמשים בעצמם בצורה כל כך לקויה, עד כדי כך שהם משליכים על התפתחות התקינה של ילדם. כך לדוגמא, הורים לחוצים, אשר אינם קשובים לצרכיהם, לא מסוגלים להקשיב לצרכי ילדיהם וכתוצאה מכך, לא רק שהם לא יכולים לאפשר לילדיהם סביבת התפתחות מתאימה, אלא הם אלה המספקים להם סביבת התפתחותית מאוד לקויה.
יתכן שאחת הסיבות העיקריות לכך שילדים הולכים כפוף והם בעלי יציבה לקויה היא בגלל שאין להם תנאים מתאימים להתפתחות חיובית בתוך המסגרת המשפחתית.
לדוגמא, הורה המרגיש חוסר ביטחון כלפי דמויות סמכות, עלול לדרוש מילדיו להיות מה שהוא לא מסוגל – ולדרוש מהם שיפגינו דווקא בטחון. לעתים הוא אף עשוי לבקש חיזוקים מילדיו לביטחון שלו עצמו. במצב כזה, טוב יהיה עם ההורה יוכל לקבל שיעורים בשיטת אלכסנדר ולעבוד עם עצמו ועם הרגליו כך שיהיה מבוגר מרווח ויציב בפני עצמו ולא יצטרך להישען על הילד שלו ו"לכופף אותו".
דוגמא נוספת היא הורים אשר לחוצים מאוד שילדיהם יצליחו בלימודים ובחברה כך שהם לוחצים על הילד שילמד יותר, יהיה יותר חברותי וכד'… הורה המטיל את כל כובד משקלו על הילד על מנת "לשכנע" אותו שייעשה משהו שקשה לילד לעשותו עלול לגרום לילדו להתכווץ ולפגוע בהתפתחות התקינה שלו.
נראה שילדים הם טובים מטבעם, דבר העלול לגרום לחלקם לנסות לרצות את סביבתם הקרובה גם במחיר של פגיעה עצמית ועיוות מערכת היציבה שלהם. לעתים קרובות זה נעשה תוך כדי ניסיון שלהם לתפוס כמה שפחות מקום במרחב. ילדים אלה עלולים להפוך להיות מבוגרים "מכווצים" ובהמשך אולי אף הורים "מכווצים".
לסיום, כמורה המלמד לא מעט שנים את שיטת אלכסנדר אני יכול להבחין שמספיק שהורה אחד ישנה דרכו, ויתפתח כך שהשינוי החיובי יתרחש לא רק בו עצמו אלא גם בכל המארג המשפחתי שלו.
© כל הזכויות שמורות לאור שחר, מחבר המאמר.
ראו גם
- חמישה מאפיינים לשיטת אלכסנדר לפי פטריק מקדונלד
- מהי שיטת אלכסנדר ? שאלות ותשובות
- מהי שיטת אלכסנדר? אור שחר מתראיין אצל רפי קראסו
- אני עושה משהו אשר גורם לי לבעיה
- כיצד לשפר יציבה של ילדים לפי שיטת אלכסנדר
- טכניקת אלכסנדר חלק א – אליעזר לבנה
- טכניקת אלכסנדר חלק ב אליעזר לבנה